הסיפור של גלית
- Sep 23, 2016
- 3 min read
הסיפור של גלית:
גלית מתמודדת עם פיברומיאלגיה ועם CFS-עייפות כרונית.
בת 45, בזוגיות 18 שנים + 2 בנות (17.5, 11.5) גרה בראשל"צ. בעלת תואר ראשון ותעודות הסמכה שונות וכיום מאמנת אישית ועסקית.
ילדה בריאה, עם סיפור ילדות קשה. עד לשנת 2004 הצלחתי לעבוד במשרה מלאה בתפקידים שונים. הכינוי שלי היה "סופה". איש לא יכול היה לעמוד בקצב שלי. אין דבר שרציתי ולא הצלחתי להשיג.
לפתע, בשנת 2005, בסמיכות ללידת בתי השנייה בקיסרי, חלה תפנית חדה במצבי הבריאותי וירידה משמעותית בתפקודי ובאיכות חיי.
התחלתי לסבול מכאבים בגפיים, ברצועת הכתפיים והשכמות, סבלתי מעייפות כרונית ומהתכווצויות שרירים שכיחות, דופק מואץ, דלקות גרון, מיגרנות, אפטות בחלל הפה, עייפות בעיניים ועוד. כל זה פגע משמעותית באיכות חיי.
הפכתי מאישה צעירה, חיונית, מלאת אנרגיות, מרץ ושמחת חיים, לאישה "כבדה", חסרת אנרגיות וחשק, מסוגרת, מרירה ומתוסכלת, וכל דבר ולו הפשוט ביותר הפך לי לקשה עד לבלתי נסבל.
הסביבה (הקרובה והרחוקה) החלה לגחך, והביטה בי בצורה מוזרה. קראו לי: "קוטרית", "הכל זה בראש", "את לא נורמאלית", "זה פסיכוסומאטי", "מפונקת" ועוד. לאט לאט הפכתי לחולה שקופה, "לא רואים עליך" נאמר לי מאות פעמים!!! השתגעתי מתסכול, ובדידותי הלכה וגברה.
עברתי הרבה בדיקות, תרופות, אבחונים, רופאים, מומחים, מרפאות כאב, קבוצות תמיכה וכמובן בכי, תסכול וחוסר אונים. הלכתי והסתגרתי בכאב של עצמי, הפכתי סקפטית בכל הקשור למצבי הפיזי והנפשי.
בשנת 2007 הוגדרתי כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה ומהעייפות הכרונית - CFS. אעפ"י כן, המשכתי לעבוד עד שהגעתי למצב של רק 4 שעות שבועיות. לבסוף פוטרתי ממשרתי. מאז שנת 2008 ועד היום אני בבית.
יודגש כי מיום ליום, משבוע לשבוע התופעות מהן אני סובלת הולכות ומתגברות, ויכולתי לתפקד באופן עצמאי הלכה ופחתה. חיי התנהלו מהתקף להתקף.
אני סובלת מכאבים קבועים (בדרגות כאב שונות) ובלתי פוסקים ברוב שרירי הגוף (בגפיים, כתפיים, שכמות, צוואר, עורף, גב תחתון וישבן), ההתכווצויות בשרירי הגוף מלוות בתחושת דקירות כואבות ביותר. התקפי מיגרנה קשים במיוחד, בעיות זיכרון וריכוז, נוקשות בוקר, עייפות כרונית (המושג "לשבוע משינה" לא קיים אצלי). לכן, איני יכולה להתרכז במהלך היום, אני קמה בקושי רב, עייפה מאוד, תשושה ממש. אני מתנהלת כאדם אנמי, ממש סחבה נטולת כוח לנשום.
עקב מוגבלותי התפקודית המשתנה הפכתי למתוסכלת עם הסביבה הקרובה לי, ולחסרת סבלנות. אני מהווה עבורה נטל רב. חוסר האונים שלי מטריף את דעתי. בנותיי גדלות למציאות של אימא נכה/מוגבלת, ובתי הגדולה בת ה-17.5 כבר שנים רבות מתפקדת כילד-הורה, וכמטפלת לאחותה.
באמצע החיים נעלמה לי הספונטניות. כל תכניותיי הן בגדר "אולי", איני יכולה להתחייב לכלום, לא לגידול ילדים, לא בילויים, לעבודה, ללימודים, לאירועים משפחתיים, כי אף פעם איני יודעת באיזה מצב אהיה. סדר היום שלי הוא סדר יום של אישה זקנה, חסרת מטרה וחסרת תכלית. כל פעולה ולו הקלה מכאיבה לי. פעולות יומיומיות טריוויאליות הן בגדר בלתי אפשריות מבחינתי. אני בקושי עושה עשירית מאישה אחרת בגילי.
לאחר שניסיתי טיפולים רבים ושונים, וכלום לא צלח הלכתי ושקעתי . הסתגרתי ואיבדתי טעם לחיים. הבנתי שאם אני בוחרת לחיות, אני צריכה לעשות משהו עם עצמי. החלטתי ללכת ללמוד אימון אישי, מתוך כוונה של לטפל ולהעצים את עצמי. שם חל המפנה בחיי!
התמדתי בשיעורים למרות הכאב, לקחתי תרופות כדי לצמצם את ההתקפים, חייבתי את עצמי מידי שבוע להתייצב בכיתה ללא תירוצים – לא ויתרתי לעצמי, ולא ויתרתי על עצמי!!! הרגשתי חיונית ואפקטיבית מאוד. בהמשך הצטרפתי לקבוצת תמיכה, וזה רק חיזק אותי יותר.
מאז שנת 2012 הלכתי והתעצמתי מבחינה נפשית. נכון שעדין כואב, עדין מתסכל ועדין קשה – אבל אני כבר לא לבד!!! חזרתי לחיות!!!
הבנתי שפעם המחלה ניהלה אותי, והיום אני יכולה לנהל את המחלה. גם למדתי שאני לא אמות מהמחלה הזו, אלא אני אמות איתה.
אפילו עשיתי "סולחה" עם המחלה. אני מביטה לה בעיניים בלי להתבייש, ומצליחה לראות בה את חצי הכוס המלאה (כן תתפלאו, יש חצי כוס מלאה).
אני שמחה ומתרגשת שבחודש נובמבר הקרוב אפתח קבוצת תמיכה לחולות כמוני, בתקווה לתת להן מסגרת, תמיכה, הכלה חום ואהבה שהם כמו אוויר לנשימה עבורנו. כנראה זה השיעור שהייתי צריכה ללמוד, וזה הייעוד שלי ביקום הזה, כי שום דבר לא קורה לנו סתם כך!!!
<3
_________________________________________________
תודה מכל הלב לגלית! כאבנו איתך, התרגשנו מאוד יחד איתך מהסוף אנחנו מאחלות לך המון בהצלחה! נכנסת עמוק ללב שלנו! תודה לך. <3
אתם מוזמנים לשתף ולהגיב, אולי הסיפור של גלית יגע בלב של מתמודד אחר או של בני משפחה וחברים של מתמודד שלא יודעים כל כך איך להגיב ומה להגיד.
__________________________________________________
רוצים לשתף אותנו בסיפור שלכם?
הכנסו לקישור הבא, מלאו את השאלון האנונימי (או כתבו את שמכם, מה שתבחרו), וכתבו את הסיפור שלכם. נשמח לשתף ולהשתתף.
Comments