הסיפור של רוח

הסיפור של רוח:

רוח מתמודדת עם פיברואמלגיה, ניורופתיה היקפית, ניתוח עמוד שידרה בעבר ,חוליות בגבהים שונים עם פריצות דיסק.

אני אישה מטופחת ונאה. מקבלת קצבת נכות 100 אחוז ועוד קיצבה מביטוח חיים.

אני מסודרת והבית נקי. בהולכי ברחוב, זקופה ואיטית ,מצטיירת כתיירת המטיילת להנאתי. מדי פעם אני מתיישבת על ספסל נוקשה, והכאב ,או הכאב... הפוגה לא נותן.

באחד הימים לפני כמה שנים, קיבלתי שיחה מאחד החברים. הוא הודיע שיש טיול מאורגן ושצריך לסגור פרטים. כל כך רציתי ללכת, אבל כשהוא תיאר את המסלול, נפלו פני.

"את שומעת?" אמר, "חונים בתחילת המסלול ומגיעים לנחל ערוגות. תחילה נצעד במים, תביאי נעליים נוחות. משם נעלה במעלה ההר עד שנגיע למפל הנסתר. שלוש שעות הליכה לא יותר, מקווה שאת לא הולכת לוותר."

"אני לא יכולה" עניתי חלושות, אין ביכולתי לעמוד בשום ציפיות.

נסיעה, ישיבה, הליכה בהרים... אתה יודע, זה קשה. זה לא בשבילי"

"קשה?" הוא שואל, "יהיה כייף חיים! נו תזיזי את התחת, מחר בבוקר בשבע ועשרים אותך אני אוסף וקדימה. נוסעים"?

"אני לא יכולה. ואל תגיע. תמסור לחברה דש ותשלחו לי הודעות. תיהנו תשמרו על עצמכם"

"אבל למה?" הוא מזדעק.

"כי אני חולה" אמרתי בלחישה, "יש לי מיגבלות למסיבות וטיולים. הגוף הוא המכתיב לי את סדר החיים."

"את לא מגזימה?" שאל שאלת תם מייסרת, "לא רואים עלייך, מצטער.

תגידי, חשבת על פסיכולוג או על טיפול אחר? אם אינך יכולה לצעוד לטפס או לשבת, אולי זה נפשי? איזה טיפול את מקבלת?"

"עזוב..." אני עונה בפעם האלף, "לך לאחרים, לעובדות, למנהלת."

כן, אני יודעת שאני אישה מרשימה.

כן אני בטוחה שאני נראית אחרת ממה שאני מרגישה.

כואב לי הכל, אך במיוחד הבדידות...

לבד בהרגשה, אתם יודעים. כאב זה כאב, וכאב לא רואים.

_________________________________________________

תודה מכל הלב לרוח! המילים המדויקות שלך פוצעות ומהדהדות כנות נדירה. תודה רבה על ששיתפת אותנו. נכנסת עמוק ללב שלנו! תודה לך. <3

אתם מוזמנים לשתף ולהגיב, אולי הסיפור של רוח יגע בלב של מתמודד אחר או של בני משפחה וחברים של מתמודד שלא יודעים כל כך איך להגיב ומה להגיד.

__________________________________________________

רוצים לשתף אותנו בסיפור שלכם?

הכנסו לקישור הבא, מלאו את השאלון האנונימי (או כתבו את שמכם, מה שתבחרו), וכתבו את הסיפור שלכם. נשמח לשתף ולהשתתף.